Butnik – I Don’t Know What You See When You look at me

ארבעים ושתיים שניות והרימות מתחילות להיכנס – ההפך מלצאת, בניגוד לחוקי הטבע.

ארבעים ושתיים שניות עד שהן נכנסות למקצב אחיד כשהחריקות, ספק צלילים קטנים, מתאחדים למוזיקה טורדנית, כזאת שנדמה כי ניגנו הפוך.

אין סוף למקוריות ולחדשנות, במיוחד כשזה מגיע עטוף באלבום שהמילה האחרונה במשפט שמתחיל את האלבום גם חותם אותו – I don’t know what you see when you look at me- ועם הזמן מקבל נפח יותר משעשע וסוריאליסטי.

ואכן, “משעשע וסוריאליסטי” הינם המונחים הנכונים לאפיין גם את העטיפה של האלבום; דמות שאוכלת בננה, ואז הבננה נופלות לו, כאשר דמות אחרת מחליקה מהבננה ואז השני כנראה בא אל הראשון בטענות. מעין קומיקס שבסופו נותרת הבננה בודדה וצהובה. לא ברור אם יש מסר כלשהו, במיוחד כשחגיגת המינימליזם תוקפת מהצד ומהבפנים של החוברת, ומה שהכי פחות ברור בכל הסיפור ההזוי הזה זה, במי בכלל מדובר?!

אחרי חיפושים מאומצים ומפרכים בניחוח זיעה קרה (כבר חורף) מצאתי את המידע המבוקש. קוראים להם “בוטניק”, בהנהגת דורון בוטניק שעיבד והלחין את השירים באלבום. הם הקליטו אותו באלפיים וארבע בקיבוץ מענית.

יחסית לאלבום אנונימי יש המון משתתפים; מהנגנים (אמיתי לדין- באס, נדב פלד- גיטרה, נועם ישראלי-תופים) עד לתורמי קולות הרקע- אנסמבל שלם של אנשים שיוצרים אלבום רוק מתקדם שבהחלט יכול היה לתפוס מקום לצד הרכבים ישראלים כמו “אבק”, “סנהדרין”, “אגרול”, “פרווה חמה” ועוד. אך אלבום זה נשאר ילד יחיד להורים נוטשים; בוטניק הסביר כי הוא נעשה בהשראת תקופה ספציפית, ושהוא אינו עוסק יותר במוזיקה כזאת, וזה גורם לי לרצות להתעסק יותר עם המוזיקה מאשר בפוליטיקה.

בעצם האלבום הוא שיר אחד שחולק לאחד-עשר קטעים בעלי אופי משלהם, מה שיוצר את ההרגשה של אלבום בעל קטעים נפרדים.

נראה שההחלטה לחסוך במילים נבעה מהעובדה שהמוזיקה אכן מדברת בעד עצמה, מקצבים משתנים, אפקטים שונים, מוזיקה שמתפתחת וחוזרת חזרה, ומשפט אחד שתורם הרבה יותר מהמילים שמרכיבות אותו.

לקראת הסוף כבר נדמה כאילו הצלילם נוטים לחזור על עצמם ואספקת ה”גיוון” הולכת ונגמרת. יכול להיות שזה הזמן להעביר שיר.

Kings of Leon – Only by the Night

אף פעם אי אפשר להגיד “יותר מדי” על שירים טובים באלבום, אבל מצד שני גם אף פעם אסור להגיד “אף פעם”. האלבום החדש של קינגס אוף לאון נשמע כמו אוסף של שירים שנשכחו אי שם במגירה, באוסף של סוף שנות התשעים, וכן, לא נעים להגיד, אבל גם באמ. טי. וי 2. אבל היי זוהי בהחלט לא קללה כשמדובר באחת הלהקות הטובות שיצאו מהערוץ הזוועתי הזה. אלה שכולם נשמעים כמוהן אבל גרוע יותר, אלה שתמיד אומרים את השם שלהם כשרוצים להגיד שנותרו פה ושם עוד להקות טובות.

OBTN הוא מסוג האלבומים שמפיל אותך בשיר הראשון- ללא ספק הפסגה של האלבום- מותיר אותך צמא לעוד צלילים מרגשים ויפים כאלה, אבל ברגע שאלבום מתקדם מהרצועה השנייה והלאה, אתה מבין שאולי מיקומו של השיר ממלא תפקיד חשוב והוא להפנט את המאזין, ולגרום לו להאמין ששאר הקטעים באלבום טובים כמוהו. אך כמה שרציתי שזה יקרה, כמה שניסיתי לשכנע את עצמי על רמת טיבו של האלבום- הם לא מצליחים להתעלות עליו, להתפתח ולענות על הנוסחה שיוצרת אלבום קלאסי שתמיד כיף לחזור אליו ולגלות רצועות נוספות שהתחבאו להן בסוף האלבום. ראה ערך: אלבומם הקודם Because Of The Times, שסימל נקודת מפנה בסאונד ובמוזיקה שהם עשו. אך Closer הצליח במידה מסוימת לחפות על כך שמפה אפשר רק לרדת.

בתור מישהי שעדיין לא הוציאה אלבום מופת, אין לי הזכות לבוא בטענות; אין ספק שהשירים טובים, אבל הם לא מספיק טובים כדי ליצור את הזרימה הנכונה. אולי הם השתדלו יותר מדי להתרחק ממה שעשו, אולי הם הרגישו שהשיער שלהם לא מספיק ארוך, ואולי הם סתם עוד להקת אמ טי וי, מוגבלת בלהיטים ובכישרון טבעי.

Hair police / Crystal fantasy – split

עוד משהו קטן וטוב שנתקלתי בו.
צד א` מכיל רצועה אחת בלבד מאת הייר פוליס, תשע וחצי דקות של פאוור אלקטרוניקס א-לה מאן איז דה באסטארד נויז,הרבה חריקות, מעברים של רעש מצד שמאל לימין, צפצופים, חרחורים, זמזומים וצעקות המתמצתות את הסבל האנושי. משובח!

צד ב` מציג ארבע רצועות מאת קריסטל פנטאסטי, המוסיקה עצמה מזכירה שילוב של אאוטכרה ולחני פופ יפניים, אבל הרבה יותר טוב. בולטת גם הספק שירה-ספק דיבור, לרוב בקול נשי ועמוס לעייפה באפקטים. שני צדדים שונים של המתרס הניסיוני, מומלץ לאתר מיד, ולא להוריד מהפטיפון לפחות שלושה לילות.

לפרטים נוספים, הרי הלייבל.

Katyusha Kid – Plastic Bags Can Be Dangerous

קטיושה קיד (ידוע גם כרני זגר – סולן הוולצ`רס בעבר וליטרשפיך דיאט, ספיישל אולימפיקס, ועוד בהווה),שיחרר למעננו עוד די.ג`יי סט משובח. החומר מתחבר וזורם מצוין, ולאוזנייםז רות עלול אף להישמע כיצירה מקורית בעלת גוף אחד ארוך ומורכב. מי שאי פעם טרח להיכנס לאוזן השלישית ולבקש המלצה, או היה נוכח בתיקלוטיו של קטיושה קיד, או שסתם יש לו ידע בתחום - ודאי יכיר אחד או שניים מהשמות הנכללים בסט.

האלבום לא יקר במיוחד, כך שמומלץ לקפוץ ולקנות אותו או להזמין דרך katyusha_kid@hotmail.com, ולמי שאהב, מומלץ לחפור ולאתר גם סטים אחרים שלו,  או כמובן לחפש את האלבומים שמהם הקטעים נלקחו.

ולמי שמתעקש – להלן חלק מהשמות המופיעים (אני מציין רק את אלה שאני אוהב במיוחד): Azure Skies, Cop shoot cop, Devin Townsend, Tin.RP.
בסה”כ יש 12 רצועות שמוקססו לרצועה אחת בת עשרים ואחת דקות ושלוש שניות.

Stena sracha – Stena sracha

מכיוון שהאלבום ניתן כעת להורדה מאתר הבית של זבוקופרוססור זו הזדמנות נהדרת להזכר באלבום הנהדר הזה.

מדובר בלהקת פאנק ששרה ברוסית, אבל עובדה פשוטה שכזו לא אמורה להפריעלחובבי הז`אנר או המוסיקה בכלל. סטנה סראצ`ה (וריאציה על שמו של הכותלהמערבי בשפה הרוסית, שהופכת אותו מ”קיר הבכי” ל”קיר החירבון”), להקהמצוינת לכל הדעות, ואני אפילו לא אנסה לתאר את הביוגרפיה שלה, כי חבריהלהקה עשו את הרבה יותר טוב ממני, וזה חומר קריאה מעניין ביותר.

המוסיקה של הלהקה היא בעצם פס הקול של ההתאקלמות ואי-ההתאקלמות לישראלשל שנות התשעים, כשחברי הלהקה הם בעצם אנשים רגילים כמוני, כמוכם, וכמוהפאנקיסטים שיושבים בכיכר, והם פורקים את התסכול והשעמום שלהם בצורהמוסיקלית.
גל העלייה מברית המועצות לשעבר הביא איתו לא מעט אומנים,וכמות כפולה ומכופלת של צעירים שחיפשו לבטא את עצמם במציאות חדשה – אתקולם ניתן לשמוע כאן.
למי שיעמיק בביוגרפיה של הלהקה, ניתן למצוא שםשמות אחרים שמומלץ לחפור ולנער מעליהם את האבק, ואני בהחלט ממליץ לנבורקצת בארכיוני המוסיקה.

מדובר ב-13 רצועות שישמחו כל לב שיש בו סיכת בטחון. למי שאי פעם טבלרגלו בפאנק אפילו קלילות, ההפקה המהדהדת והשירה המוצעקת בחלק מהשיריםיזכירו מיד את Dead Kennedys, למרות שיש בדיסק רצועות שנשמעות דווקא כאילוהוקלטו במרתפי לונדון התחובים או במרתף סמוך לקג”ב.

זבוקופרוססור, למי שלא מכיר, היא קהילה של יוצרים, ששיתופי פעולהביניהם ובין חבריהם, יוצרים את כור ההיתוך התרבותי המושלם. אנשים מרקעיםשונים נפגשים על טהרת היצירה והאהבה ליצירה, ומספקים שיתופי פעולה, הרכביםושלל התנסויות חדשות.

זבוקו פועלים בתור לייבל עצמאי ברוב ימותהשנה, וכשיש זמן גם כחממה ליוצרים חדשים. ניתן להוריד את רוב ההוצאות שלהםמהאתר, אבל התמיכה הכי טובה היא רכישה של האלבומים אונליין או בחנויות.

גם אם פאנק הוא לא הכיוון המוסיקלי שלכם, מומלץ לבדוק את הלהקה (חבללפספס אבן פינה במוסיקה המחתרתית בישראל), ואם כבר, אז תגששו בכל האתר, יששם משהו לכל אחד.

It’s ALIVE!!!

HaAmbat rises.